רש"י על נדרים ל״ח ב

1 נפשה וגופה לשמים - שאינה ראויה לאכילה לפיכך זן אותה דאינו מהנהו הנאה מרובה:

2 מוכרה לעובדי כוכבים - וניחא ליה בפיטומא:

3 גמ' על החתן - שהחתן הוי מודר:

4 הרי מוסר לו שפחה לשמשו - ואמאי מותר:

5 אלא בשנכסי חתן אסורין אצל אבי הכלה - ואע"פ שהחתן מהנהו שזן את בתו אפי' הכי משיא לו את בתו ומשיב הש"ס משום הא לא צריך למימר דמותר להשיא את בתו:

6 דגדולה מזו אמרו - בשנכסיו אסורים על הנודר אמרנו וזן את אשתו:

7 אע"פ וכו' ואת אמרת וכו' - פשיטא דמותר דהא לא מהני כלל:

8 לעולם בשנכסי אבי כלה אסורין על החתן - ודקאמרת הרי מוסר לו שפחה לשמשו תריץ בבתו בוגרת עסקינן שיכול להשיאו ומדעת עצמה דהואיל ואינו משיא אלא מדעת עצמה לאו הנאה דקא מהני ליה איהו אלא הנאה מועטת:

9 תניא נמי הכי - דהנאה מועטת מותרת:

10 המדיר את בנו - מנכסיו אם לא ילמוד תורה:

11 מותר - האב למלאות כו' שהנאה מרובה נדר הימנו ולא הנאה מועטת וזו הנאה מועטת היא:

12 כוס של בית המרחץ - הנאה מועטת היא:

13 למנחרותא עבידן - לצורך עבודה עשויין ולא להתפטם:

14 למנחרותא - לעבודתו והואיל וקי"ל יכול הרב לומר לעבד עשה עמי ואיני זנך אינה הנאה למודר אם זה מפרנס עבדיו:

15 לפטומא עבידא - דטהורה לשחיטה וטמאה לעובד כוכבים:

16 המודר הנאה מחבירו נכנס לבקרו עומד אבל לא יושב - כדמפרש לקמן: